PostgreSQL 19 היא הגרסה הראשית הראשונה שמכניסה לליבה פקודה ייעודית לניקוי table bloat בלי לעצור את האפליקציה. לפי הערות השחרור הרשמיות, תאריך השחרור הוא 19 בנובמבר 2026. לפני כן יצא RC1 ב-15 באוקטובר, ו-RC2 תוכנן ל-12 בנובמבר (AG Data).
לצוותים שמריצים Next.js, Payload CMS או n8n על Postgres, זו לא גרסה שמשדרגים אליה בלחיצת כפתור. לצד פקודת REPACK החדשה מגיעים שינויים שוברים לא מעטים. אימות RADIUS הוסר, standard_conforming_strings נאכף, JIT כבוי כברירת מחדל, ברירת המחדל של max_locks_per_transaction הוכפלה, ויש חוסמים חדשים ל-pg_upgrade. חלק מהשינויים שקטים: השרת עולה, אבל שאילתה מסוימת מחזירה תוצאה אחרת, או שדוח אנליטי נעשה איטי פתאום.
המאמר מסביר מה השתנה, איך REPACK עובד ומה מגבלותיו, מה כדאי לבדוק בכל סטאק נפוץ, ואיך נראה צ'קליסט שדרוג וחזרה לאחור מגרסה 17 או 18. הערה חשובה: חלק מהמקורות נכתבו בשלב ה-RC, ואף מקור לא בדק ישירות את התאימות של Next.js, Payload או n8n. ההמלצות לגבי הכלים האלה נגזרות מהשינויים הכלליים, והן מסומנות ככאלה.
מה חדש ב-PostgreSQL 19 במבט אחד
לפני שנכנסים לפרטים, כדאי להפריד בין שני סוגי שינויים. יש יכולות חדשות שאפשר לאמץ בהדרגה. ויש שינויי התנהגות וברירות מחדל שמשפיעים על כל מי שמשדרג, גם אם לא נוגע באף פיצ'ר חדש.
REPACK נכנס לליבה
השינוי הבולט ביותר הוא פקודת REPACK. היא כותבת טבלה מחדש לקובץ חדש כדי להחזיר שטח דיסק, ובגרסת REPACK (CONCURRENTLY) עושה זאת בלי לחסום קריאות וכתיבות (הערות השחרור). לפי pgEdge, הפקודה חולקת את מנגנון הכתיבה מחדש עם VACUUM FULL ו-CLUSTER, ומחליפה אותן כפקודה המומלצת.
יכולות נוספות שכדאי להכיר
הערות השחרור מפרטות גם את היכולות הבאות:
- pg_plan_advice ו-pg_stash_advice: כלים חדשים להשפעה על תוכניות הביצוע של ה-planner.
- Logical replication בלי restart: אפשר להפעיל logical replication כש-
wal_level=replica, בלי לאתחל את השרת. - שכפול sequences: sequences משוכפלים עכשיו ב-logical replication. זה רלוונטי במיוחד למי שמשתמש ב-logical replication כדרך שדרוג.
- פקודת WAIT: מאפשרת read-your-writes מול שרתי standby. אפליקציה שכותבת ל-primary וקוראת מרפליקה יכולה לחכות עד שהשינוי יגיע.
- Parallel autovacuum: autovacuum יכול לעבוד במקביל, וזה משמעותי בטבלאות גדולות.
שינויים שמשפיעים על כל שדרוג
ברמת השדרוג, הנקודות המרכזיות הן:
- הסרת אימות RADIUS.
- אזהרות על התחברות עם MD5.
- אכיפת
standard_conforming_strings. - שינוי בהתנהגות
json_array(). - JIT כבוי כברירת מחדל.
- הכפלת ברירת המחדל של
max_locks_per_transaction.
כל אלה מפורטים בהמשך.
REPACK PostgreSQL: איך זה עובד ומה המגבלות
למה נוצר table bloat בפוסטגרס
Postgres משתמש ב-MVCC. כל UPDATE יוצר גרסה חדשה של השורה, וכל DELETE משאיר שורה מתה (dead tuple) עד שמישהו מנקה אותה. autovacuum מסמן את השטח הזה כזמין לשימוש חוזר, אבל לא מכווץ את הקבצים בדיסק. התוצאה: טבלאות שמתעדכנות הרבה, כמו תורים, טבלאות session, לוגים של הרצות או טבלאות סטטוס, מתנפחות עם הזמן.
עד גרסה 19 היו כמה דרכים להחזיר שטח, ולכל אחת מחיר:
- VACUUM FULL או CLUSTER: מחזיקים נעילת ACCESS EXCLUSIVE לאורך כל הכתיבה מחדש. בטבלה גדולה זה אומר דקות של השבתה (pgEdge).
- dump ו-restore: עובד, אבל דורש חלון תחזוקה.
- התוספים pg_repack ו-pg_squeeze: עובדים באמצעות triggers או logical decoding, ודורשים תחזוקה של תוסף חיצוני (Snowflake).
REPACK רגיל מול REPACK (CONCURRENTLY)
ההבדל בין שני המצבים הוא בעיקר בנעילות. לפי ניתוח קוד המקור של Highgo:
- REPACK רגיל לוקח נעילת ACCESS EXCLUSIVE. הטבלה חסומה לקריאה ולכתיבה עד סוף הפעולה, בדיוק כמו ב-VACUUM FULL.
- REPACK (CONCURRENTLY) מחזיק נעילת ShareUpdateExclusiveLock בזמן ההעתקה, כך שקריאות וכתיבות ממשיכות. לאחר מכן הוא מיישם את השינויים שהצטברו בזמן ההעתקה, כפי שפוענחו מה-WAL, ולוקח נעילת AccessExclusiveLock רק לרגע קצר בסוף, לצורך החלפת הקבצים.
השימוש הבסיסי נראה כך:
-- כתיבה מחדש עם נעילה מלאה (מתאים לחלון תחזוקה)
REPACK orders;
-- כתיבה מחדש בלי לחסום קריאות וכתיבות
REPACK (CONCURRENTLY) orders;
-- מעקב אחרי התקדמות מ-session אחר
SELECT * FROM pg_stat_progress_repack;לפי התיעוד של REPACK, הרצת REPACK בלי שם טבלה מעבדת את כל הטבלאות וה-materialized views שלמשתמש יש עליהן הרשאת MAINTAIN. המצב הזה לא יכול לרוץ בתוך בלוק טרנזקציה, ולא יכול להשתמש ב-CONCURRENTLY. התקדמות הפעולה מוצגת ב-pg_stat_progress_repack.
דרישות ומגבלות שחשוב להכיר
REPACK (CONCURRENTLY) הוא לא כלי קסם. לפי JusDB, שמציינים שלא הריצו את הפקודות במעבדה, ולפי התיעוד הרשמי, אלה התנאים והמגבלות:
- מפתח ראשי או replica identity מבוסס אינדקס: בלי אחד מהם, אי אפשר להריץ במצב concurrent.
- replication slot פנוי: נדרש מקום פנוי במסגרת
max_repack_replication_slots, שברירת המחדל שלו היא 5. - שטח דיסק פנוי: לפחות בגודל הטבלה ועוד האינדקסים שלה, כי הכתיבה מתבצעת לקובץ חדש.
- לא בטוח מבחינת MVCC לגבי snapshots ישנים: טרנזקציות ארוכות שהתחילו לפני הפעולה עלולות לראות מצב לא עקבי.
- אינדקס לא תקין חוסם את הפעולה: REPACK מסרב לעבד טבלה עם אינדקס invalid.
- כישלון מאוחר: בטבלאות עמוסות במיוחד, CONCURRENTLY עלול להיכשל בשלב מאוחר, אחרי שכבר הושקעו זמן ומשאבים.
- לא תחליף ל-VACUUM: התיעוד מבהיר ש-REPACK אינו דרך טובה למנוע XID wraparound. לשם כך ממליצים על VACUUM.
איך מזהים מתי באמת צריך REPACK
אין סף אחד ומוסכם. לפי Snowflake, bloat מתחת ל-50% נחשב בדרך כלל סביר, ומעל 50% שווה בדיקה. שאילתה פשוטה על pg_stat_user_tables נותנת אינדיקציה ראשונית, אבל זו הערכה בלבד ולא מדידה מדויקת של bloat:
SELECT relname,
n_live_tup,
n_dead_tup,
round(100.0 * n_dead_tup / nullif(n_live_tup + n_dead_tup, 0), 1) AS dead_pct,
pg_size_pretty(pg_total_relation_size(relid)) AS total_size,
last_autovacuum
FROM pg_stat_user_tables
ORDER BY n_dead_tup DESC
LIMIT 20;ההמלצה של pgEdge ברורה: קודם לכוונן autovacuum, כולל scale factor, threshold ו-cost limit, וגם הגדרות פר טבלה. כשה-autovacuum מכוון נכון, REPACK אמור להיות פעולה נדירה ולא שגרה.
REPACK מול VACUUM FULL, CLUSTER ו-pg_repack
כלי | יתרונות | חסרונות |
|---|---|---|
REPACK (CONCURRENTLY) ב-PG19 | מובנה בלי תוסף, הטבלה נשארת זמינה לקריאה ולכתיבה, נעילה קצרה רק בסוף, תצוגת התקדמות | דורש PK או replica identity, צורך replication slot ודיסק נוסף, לא בטוח ל-snapshots ישנים, עלול להיכשל מאוחר, זמין רק מגרסה 19 |
pg_repack / pg_squeeze | עובדים גם על PG18 ומטה, ותק ארוך בפרודקשן | תוסף ובינארי חיצוני לתחזוקה, pg_repack משתמש ב-triggers וטבלת לוג שמוסיפים עומס כתיבה, הסתייגויות וסיכונים שהמפתחים עצמם מציינים |
VACUUM FULL / CLUSTER | מובנים ופשוטים | נעילת ACCESS EXCLUSIVE לכל משך הכתיבה מחדש, דקות של השבתה בטבלאות גדולות |
מקורות לטבלה: JusDB, Snowflake, pgEdge.
לפי JusDB, pg_repack עדיין רלוונטי בשלושה מקרים: בגרסה 18 ומטה, בפלטפורמות מנוהלות שעוד לא עברו ל-19, ועבור טבלאות אב מחולקות (partitioned parents).
שינויים שוברים וברירות מחדל חדשות בשדרוג PostgreSQL
זה החלק שדורש את רוב תשומת הלב בתכנון שדרוג PostgreSQL. כל הסעיפים כאן מבוססים על הערות השחרור הרשמיות, אלא אם צוין אחרת.
אימות: RADIUS הוסר, MD5 מתריע
- RADIUS: שיטת האימות הוסרה לגמרי. אם
pg_hba.confמכיל שורותradius, צריך להחליף שיטה לפני השדרוג. - MD5: התחברות עם סיסמת MD5 מייצרת עכשיו אזהרה. אפשר לכבות את האזהרה עם
md5_password_warnings, אבל זה סימן ברור שהגיע הזמן לעבור ל-SCRAM. - תפוגת סיסמאות: הפרמטר החדש
password_expiration_warning_thresholdמתריע 7 ימים לפני שסיסמה פוקעת, כברירת מחדל.
standard_conforming_strings נאכף
standard_conforming_strings מופעל תמיד ואי אפשר לכבות אותו, והפרמטר escape_string_warning הוסר. ההשלכה המעשית: dump שנוצר עם pg_dump מגרסה ישנה, כשההגדרה הייתה כבויה, לא ייטען כראוי. הפתרון: להשתמש ב-pg_dump של גרסה 19, או לוודא שההגדרה מופעלת במקור לפני יצירת ה-dump.
זה רלוונטי גם לקוד אפליקטיבי. קוד ישן שבונה מחרוזות SQL עם backslash escapes בתוך מחרוזות רגילות, במקום להשתמש בפרמטרים, עלול להתנהג אחרת.
json_array() מחזיר מערך ריק במקום NULL
json_array() שמופעל על אפס שורות מחזיר עכשיו מערך JSON ריק ולא NULL. זה שינוי קטן שיכול לשבור לוגיקה שבודקת IS NULL, או קוד TypeScript שמצפה ל-null ומקבל [].
JIT כבוי כברירת מחדל
בגרסה 19 ה-JIT כבוי כברירת מחדל. אתרים עם שאילתות אנליטיות כבדות צריכים להפעיל אותו ידנית. Crunchy Data ממליצים להפעיל מחדש רק אם יש צורך, ולבדוק שוב את תוכניות הביצוע. ברוב אפליקציות הווב, שמבצעות שאילתות OLTP קצרות, השינוי צפוי להיות ניטרלי או חיובי. בדשבורדים ובדוחות כדאי למדוד.
max_locks_per_transaction ו-io_workers
ברירת המחדל של max_locks_per_transaction עלתה מ-64 ל-128, כי אופן הקצאת הנעילות השתנה. המשמעות המעשית: מי שהגדיר ערך מותאם אישית צריך בפועל להכפיל אותו כדי לשמור על אותה קיבולת. זה חשוב במיוחד בסכמות עם הרבה partitions, שבהן שאילתה אחת נוגעת בעשרות טבלאות.
בנוסף, המשתנה io_workers הוחלף בארבעה משתנים חדשים. קובץ קונפיגורציה שמגדיר אותו צריך עדכון.
postgres_fdw מכבד READ ONLY
סטטוס READ ONLY ו-DEFERRABLE של טרנזקציה מועבר עכשיו ל-sessions של postgres_fdw. טרנזקציה READ ONLY כבר לא יכולה לשנות שורות דרך postgres_fdw. מי שהסתמך, אולי בלי לדעת, על ההתנהגות הקודמת, יקבל שגיאות.
חוסמי pg_upgrade שכדאי לסרוק לפני שמתחילים
לפי הערות השחרור, מעבר מכל גרסה קודמת דורש pg_upgrade, dump ו-restore, או logical replication. pg_upgrade הוא בדרך כלל המהיר מכולם, אבל לפי AG Data הוא יסרב לעבוד במקרים הבאים:
- אינדקסים של btree_gist על inet או cidr, כלומר עם operator classes בשם
gist_inet_opsאוgist_cidr_ops. - שמות של database, role או tablespace שמכילים תווי CR או LF.
- בנוסף, קידוד MULE_INTERNAL הוסר.
את כל אלה אפשר לסרוק מראש. השאילתה הבאה מאתרת אינדקסים בעייתיים, וצריך להריץ אותה בכל database בנפרד:
SELECT n.nspname AS schema_name,
c.relname AS index_name,
opc.opcname
FROM pg_index i
JOIN pg_class c ON c.oid = i.indexrelid
JOIN pg_namespace n ON n.oid = c.relnamespace
JOIN pg_opclass opc ON opc.oid = ANY (i.indclass::oid[])
WHERE opc.opcname IN ('gist_inet_ops', 'gist_cidr_ops');שמות עם תווי שורה חדשה:
SELECT 'database' AS kind, datname AS name FROM pg_database WHERE datname ~ '[\r\n]'
UNION ALL
SELECT 'role', rolname FROM pg_roles WHERE rolname ~ '[\r\n]'
UNION ALL
SELECT 'tablespace', spcname FROM pg_tablespace WHERE spcname ~ '[\r\n]';קידוד ומשתמשים עם סיסמאות MD5 (השאילתה השנייה דורשת הרשאת superuser):
SELECT datname, pg_encoding_to_char(encoding) AS encoding
FROM pg_database
WHERE pg_encoding_to_char(encoding) = 'MULE_INTERNAL';
SELECT rolname FROM pg_authid WHERE rolpassword LIKE 'md5%';כדאי גם לסרוק את pg_hba.conf לאיתור שורות radius, ואת postgresql.conf לאיתור io_workers, escape_string_warning ו-max_locks_per_transaction עם ערך מותאם.
מה צוותי Next.js, Payload CMS ו-n8n צריכים לבדוק
כאמור, אף אחד מהמקורות לא בדק את הכלים האלה מול PostgreSQL 19. הסעיף הזה מתרגם את השינויים הכלליים לנקודות בדיקה מעשיות, ואינו מבוסס על דיווחי תאימות.
Next.js עם ORM או driver ישיר
אפליקציית Next.js מתחברת ל-Postgres בדרך כלל דרך ORM כמו Prisma או Drizzle, או דרך driver ישיר. אלה נקודות הבדיקה:
- אימות: אם המשתמש של האפליקציה עדיין מוגדר עם MD5, הלוגים יתמלאו באזהרות. זו הזדמנות לעבור ל-SCRAM ולוודא שה-driver תומך בו.
- שאילתות raw: חפשו בקוד
json_array, ובדקו לוגיקה שמניחה NULL כשאין תוצאות. - מחרוזות SQL ידניות: כל מקום שבונה SQL עם escapes ידניים, במקום parameterized queries, צריך בדיקה בגלל
standard_conforming_strings. - Migrations: הריצו את כל היסטוריית ה-migrations על database ריק בגרסה 19, ולא רק את האחרונות.
למי שבוחן כרגע מעבר ORM, ההשוואה בין Prisma ORM 7 ל-Drizzle רלוונטית גם בהקשר של שדרוג מסד הנתונים.
Postgres עם Payload CMS
Payload שומר את כל התוכן, הגרסאות (versions) והטיוטות ב-Postgres. זה הופך אותו למועמד טבעי לבדיקות הבאות:
- migrations של Payload: הריצו אותן מול עותק בגרסה 19 ובדקו שהסכמה זהה.
- שדות JSON ו-rich text: בדקו שאילתות ופילטרים על שדות JSON, במיוחד אם יש SQL מותאם שמשתמש בפונקציות JSON.
- טבלאות versions: באתרים עם עריכה תכופה, טבלאות הגרסאות גדלות ומתעדכנות הרבה. אלה המועמדות הראשונות לבדיקת bloat, ובהמשך גם ל-REPACK.
- Admin panel: עברו על רשימות, חיפוש, מיון ופילטור, ובדקו שהתוצאות והביצועים זהים.
לפני כל שינוי כזה כדאי לוודא שיש תהליך גיבוי עובד. מדריך הגיבוי ל-Next.js, Payload ו-Postgres מפרט איך בונים אותו.
n8n
n8n משתמש ב-Postgres לשמירת workflows, credentials ונתוני הרצות. נתוני ההרצות נכתבים ונמחקים בקצב גבוה, וזה פרופיל קלאסי ל-table bloat. נקודות לבדיקה:
- אימות: ודאו שהמשתמש של n8n לא תלוי ב-MD5 או ב-RADIUS.
- טבלאות הרצות: מדדו bloat לפני ואחרי. אם יש ניקוי אוטומטי של הרצות ישנות, הטבלאות עשויות להיות מנופחות, ו-REPACK (CONCURRENTLY) יכול לעזור. בתנאי שיש מפתח ראשי ושטח דיסק פנוי.
- צמתי Postgres בתוך workflows: שאילתות SQL שנכתבו ידנית בצמתים צריכות את אותה בדיקה כמו קוד אפליקטיבי, כולל
json_arrayו-escapes. - ניטור אחרי השדרוג: workflow שנכשל בשקט אחרי שינוי במסד הנתונים הוא תרחיש מוכר. ניטור heartbeat ל-n8n עוזר לזהות אותו מהר.
עברית, RTL וספקים מנוהלים
המקורות לא מתייחסים לעברית. עם זאת, תוכן בעברית נשמר כטקסט UTF-8, ולכן אחרי השדרוג כדאי לבדוק collation, סדר מיון של רשימות בעברית, ואינדקסים על עמודות טקסט, כולל חיפוש טקסט מלא אם קיים. השוו את סדר המיון של אותן שאילתות בין הגרסה הישנה לחדשה.
צוותים רבים בישראל מריצים את הסטאקים האלה על Postgres מנוהל. המקורות לא מכסים את זמינות PostgreSQL 19 ו-REPACK אצל ספקים מנוהלים, ולכן לפני תכנון שדרוג צריך לבדוק מול הספק אם הגרסה זמינה, אילו נתיבי שדרוג הוא מציע, ואם REPACK (CONCURRENTLY) נתמך בסביבה שלו.
pg_upgrade מדריך: צ'קליסט שדרוג וחזרה לאחור
המקורות לא מספקים הנחיות rollback ספציפיות. הצ'קליסט שלהלן משלב את העובדות מהמקורות עם עקרונות תפעול כלליים. לפני ביצוע, מומלץ לקרוא את התיעוד הרשמי של pg_upgrade לגבי המצב שנבחר.
שלב 0: עדכון לגרסת המשנה האחרונה וגיבוי מלא
לפני קפיצה לגרסה ראשית, כדאי להיות על גרסת המשנה העדכנית. לפי Releasebot, גרסה 18.7 יצאה ב-12 בנובמבר 2026 עם תיקונים, ובהם תיקון לפגיעה אפשרית באינדקסים שמחייבת REINDEX. לפי אותו מקור, אחרי העדכון אין לסמוך על גיבויים אינקרמנטליים, ויש לקחת גיבוי מלא חדש. מי שעוקב אחרי עדכוני אבטחה של Postgres ימצא רקע נוסף במדריך לחולשה CVE-2026-6460.
- [ ] עדכון ל-18.7, או לגרסת המשנה האחרונה של 17.
- [ ] REINDEX לאינדקסים שהעדכון מסמן כחשודים.
- [ ] גיבוי מלא חדש, ולא אינקרמנטלי.
- [ ] בדיקת שחזור של הגיבוי בפועל, ולא רק בדיקה שהקובץ קיים.
שלב 1: סביבת staging ובדיקות אפליקציה
- [ ] הקמת עותק של הפרודקשן בגרסה 19.
- [ ] הרצת כל שאילתות הסריקה מהסעיף הקודם.
- [ ] הרצת test suite מלא של האפליקציה, כולל migrations מאפס.
- [ ] חיפוש בקוד:
json_array, escapes ידניים, שימוש ב-postgres_fdw בטרנזקציות READ ONLY. - [ ] השוואת זמני ריצה של שאילתות כבדות, עם JIT ובלעדיו.
- [ ] בדיקת מיון וחיפוש בעברית.
שלב 2: pg_upgrade --check
מצב --check מריץ את כל בדיקות התאימות בלי לשנות דבר. הנתיבים בדוגמה מבוססים על התקנה בסגנון Debian ויכולים להיות שונים אצלכם:
/usr/lib/postgresql/19/bin/pg_upgrade \
--old-bindir=/usr/lib/postgresql/18/bin \
--new-bindir=/usr/lib/postgresql/19/bin \
--old-datadir=/var/lib/postgresql/18/main \
--new-datadir=/var/lib/postgresql/19/main \
--check- [ ] תיקון כל אינדקס btree_gist על inet או cidr. למשל, מחיקה לפני השדרוג ובנייה מחדש אחריו, בהתאם להנחיות.
- [ ] שינוי שמות של database, role או tablespace שמכילים CR או LF.
- [ ] הסרת RADIUS מ-
pg_hba.conf. - [ ] עדכון
postgresql.conf: הכפלתmax_locks_per_transactionאם הוגדר ידנית, החלפתio_workersבמשתנים החדשים, והסרתescape_string_warning.
שלב 3: חלון השדרוג
- [ ] עצירת כתיבות: מצב תחזוקה באפליקציה, והשבתה זמנית של workflows ב-n8n ושל cron jobs.
- [ ] גיבוי מלא אחרון, מיד לפני ההרצה.
- [ ] הרצת pg_upgrade בפועל.
- [ ] הרצת ANALYZE על מסד הנתונים החדש, כדי שה-planner יקבל סטטיסטיקות.
- [ ] בדיקות smoke: התחברות, קריאה, כתיבה, admin של Payload, הרצת workflow ב-n8n.
חלופה שראויה לשקילה היא logical replication, שהיא נתיב שדרוג נתמך (הערות השחרור). היא מאפשרת להריץ את 18 ואת 19 במקביל ולעבור ביניהן עם השבתה קצרה. העובדה ש-sequences משוכפלים עכשיו מקלה על התהליך.
תוכנית rollback
תוכנית חזרה לאחור צריכה להיות כתובה לפני השדרוג, לא אחריו:
- לשמור את האשכול הישן: אל תמחקו את ספריית הנתונים של הגרסה הקודמת עד שהגרסה החדשה רצה יציב במשך תקופה שהוגדרה מראש.
- לבחור מצב pg_upgrade במודע: מצב העתקה משאיר את האשכול הישן שלם, ולכן החזרה פשוטה יותר. במצב
--linkהקבצים משותפים בין האשכולות, וחובה לבדוק בתיעוד הרשמי מתי עדיין אפשר לחזור. - להגדיר נקודת אל-חזור: מרגע שהאפליקציה כותבת לגרסה 19, חזרה ל-18 פירושה אובדן הכתיבות החדשות, אלא אם יש מנגנון להעביר אותן. כדאי להחליט מראש כמה זמן אחרי ה-cutover עוד שוקלים חזרה.
- לזכור את מגבלת ה-dump: dump מגרסה ישנה עם
standard_conforming_stringsכבוי לא ייטען ב-19. גיבויים לוגיים שמיועדים לטעינה ב-19 צריכים להיווצר עם pg_dump של 19. - לתרגל: הריצו את תהליך החזרה לאחור ב-staging לפחות פעם אחת.
אחרי השדרוג: autovacuum, ניטור וגיבויים
Autovacuum: לפי pgEdge, ברירת המחדל של autovacuum_vacuum_scale_factor היא 0.2. כלומר, vacuum מופעל רק אחרי ש-20% מהטבלה השתנו, וזה מאוחר מדי לטבלאות גדולות. ברירת המחדל של autovacuum_vacuum_cost_limit היא 200, והכותב מציע להתחיל מ-2000 בתהליך הכיוונון. הגדרה פר טבלה נראית כך:
ALTER TABLE executions SET (
autovacuum_vacuum_scale_factor = 0.05,
autovacuum_vacuum_threshold = 1000
);ניטור: לפי AG Data, שני שמות השתנו. sync_error_count ב-pg_stat_subscription_stats נקרא עכשיו sync_table_error_count, וסוג ה-wait event BUFFERPIN נקרא עכשיו BUFFER. דשבורדים, התראות ושאילתות ניטור שמשתמשים בשמות הישנים יפסיקו לעבוד, לפעמים בלי שגיאה בולטת.
גיבויים: אחרי השדרוג, קחו גיבוי מלא חדש בגרסה 19 ובדקו שחזור שלו. שרשרת הגיבויים הקודמת שייכת לגרסה הקודמת.
REPACK ראשון: אל תמהרו. אחרי שהמערכת יציבה, בחרו טבלה אחת עם bloat גבוה, ודאו שיש לה מפתח ראשי ושטח דיסק פנוי, והריצו REPACK (CONCURRENTLY) בשעות שקטות תוך מעקב ב-pg_stat_progress_repack.
שאלות נפוצות
האם REPACK CONCURRENTLY חוסם את האפליקציה?
ברוב הזמן לא. קריאות וכתיבות ממשיכות בזמן ההעתקה, והנעילה הבלעדית נלקחת רק לרגע קצר בסוף, להשלמת השינויים ולהחלפת הקבצים (Highgo). עם זאת, בטבלאות עמוסות מאוד הפעולה עלולה להיכשל בשלב מאוחר (תיעוד REPACK).
אפשר לשדרג ל-PostgreSQL 19 עם pg_upgrade?
כן. pg_upgrade, dump ו-restore ו-logical replication הם כולם נתיבים נתמכים (הערות השחרור). אבל pg_upgrade יסרב לעבוד אם יש אינדקסים של btree_gist על inet או cidr, או שמות של database, role או tablespace עם תווי CR או LF (AG Data).
האם עדיין צריך את pg_repack?
כן, במקרים מסוימים: בגרסה 18 ומטה, בפלטפורמות מנוהלות שעוד לא עברו לגרסה 19, ולטבלאות אב מחולקות (JusDB).
האם JIT ימשיך לפעול אחרי השדרוג?
לא. JIT כבוי כברירת מחדל בגרסה 19. אם שאילתות אנליטיות נהנו ממנו, צריך להפעיל אותו במפורש ולבדוק מחדש את תוכניות הביצוע (Crunchy Data).
למה dump ישן לא נטען?
כי standard_conforming_strings נאכף עכשיו, ו-dump שנוצר ב-pg_dump ישן כשההגדרה הייתה כבויה לא ייטען כראוי. הפתרון הוא ליצור את ה-dump עם pg_dump של גרסה 19 (הערות השחרור).
כדאי לכוונן autovacuum לפני שמשתמשים ב-REPACK?
כן. ההמלצה היא לכוונן קודם את autovacuum: scale factor, threshold, cost limit והגדרות פר טבלה. כך REPACK יידרש רק לעתים רחוקות (pgEdge).
סיכום
PostgreSQL 19 פותרת בעיה ותיקה: ניקוי table bloat בלי השבתה ובלי תוסף חיצוני. REPACK (CONCURRENTLY) הוא כלי משמעותי, אבל יש לו דרישות ברורות: מפתח ראשי או replica identity, replication slot פנוי, שטח דיסק כגודל הטבלה והאינדקסים, וזהירות מטרנזקציות ארוכות. הוא לא מחליף autovacuum מכוון היטב.
בצד השדרוג, רוב הסיכון נמצא בפרטים הקטנים. הסרת RADIUS, אזהרות MD5, אכיפת standard_conforming_strings, json_array() שמחזיר מערך ריק, JIT כבוי, הכפלת max_locks_per_transaction ושמות ניטור שהשתנו: כל אחד מהם יכול לשבור משהו בשקט. צוותי Next.js, Payload CMS ו-n8n צריכים לבדוק אימות, שאילתות raw, migrations ושאילתות בתוך workflows, ולמדוד bloat בטבלאות עם עדכונים תכופים.
הסדר המומלץ: עדכון לגרסת המשנה האחרונה וגיבוי מלא, סריקת חוסמים, staging, pg_upgrade --check, תוכנית rollback כתובה, ורק אז שדרוג. אחריו: ANALYZE, עדכון דשבורדים, גיבוי מלא חדש, ו-REPACK ראשון רק כשהמערכת יציבה.
מקורות
- PostgreSQL 19 Release Notes
- PostgreSQL 19 REPACK docs
- AG Data: PostgreSQL 19 Upgrade Breaking Changes
- JusDB: REPACK CONCURRENTLY vs pg_repack
- Highgo: Understanding REPACK Through repack.c
- Snowflake: Postgres 19 REPACK
- pgEdge: The New REPACK Command
- Crunchy Data: Postgres 19 advice
- Releasebot: PostgreSQL release notes (18.7)






