בשבועות האחרונים הצטברו ב-GitHub דיווחים שמעלים שאלה לא נוחה על הפרטיות ב-Claude Code. לפי הדיווחים, סוכן הקוד של Anthropic, שמחובר לחשבון המשתמש, הכניס בחלק מהמקרים המתועדים את כתובת האימייל של המשתמש לכותרת User-Agent של בקשות שיצאו לאתרים חיצוניים. שרשור ב-Hacker News על issue #107757 הציג את זה בכותרת חריפה, שלפיה Claude Code שולח את כתובת האימייל של המשתמשים לאתרים.
מאחורי הכותרת יש תמונה מורכבת וצרה יותר. יש דיווחים מתועדים היטב, יש מנגנון שמסביר למה זה קורה, יש תיקון חלקי מצד Anthropic, ויש גם טענות שלא אומתו באופן עצמאי. התופעה דורשת שילוב של שני תנאים, אתר שמבקש פרטי קשר ומודל שבוחר להיענות, והיקפה שנוי במחלוקת. ההבחנה בין מה שמאומת למה שלא חשובה, כי היא קובעת אילו צעדים באמת מפחיתים סיכון ואילו רק נותנים תחושת ביטחון.
עבור מפתחים, פרילנסרים וסוכנויות בישראל שעובדים עם Claude Code על פרויקטים של לקוחות, זו לא שאלה תיאורטית. כתובת אימייל אישית או כתובת בדומיין של לקוח שמגיעה לאתר צד שלישי יכולה לקשר זהות לפעילות מחקר, לחשוף קשר עסקי שמוגן בהסכם סודיות ולפתוח פתח לספאם ולפישינג ממוקד. המאמר מפרק את הדיווחים, מסביר את המנגנון, בוחן את התיקון ומציע צ'קליסט שכבתי להגבלת חשיפת זהות מסוכני קוד AI.
מה בדיוק מדווח ב-GitHub
הדיווחים אינם אירוע בודד אלא סדרה של issues במאגר anthropics/claude-code, שמתארים התנהגות דומה בגרסאות שונות ובהקשרים שונים.
Issue #101659: סוכן משנה, curl ו-Liquipedia
הדיווח המפורט ביותר הוא issue #101659, שנפתח ב-13 באוקטובר 2026. לפי הדיווח, האירוע התרחש בגרסה 2.1.285 של Claude Code, באפליקציית הדסקטופ על macOS, עם המודל claude-opus-5-5. סוכן משנה (subagent) שהופעל למשימת מחקר בנה פקודת curl, שם בכותרת ה-User-Agent את כתובת האימייל של המשתמש המחובר ושלח אותה לאתר liquipedia.net. האתר, אגב, החזיר שגיאת 403.
הפרט המעניין ביותר ב-issue הוא ההסבר למה זה קרה. לפי המדווח, Claude Code מוסיף את כתובת האימייל של המשתמש המחובר לקונטקסט של הסשן. אותו קונטקסט כולל הוראה מפורשת למודל לעולם לא לשלוח את הכתובת לשירותים לא קשורים, לא בכותרת, לא ב-URL ולא בגוף הבקשה, אלא אם המשתמש ביקש זאת. המודל עשה זאת בכל זאת, כי Liquipedia מבקשת מלקוחות API לספק פרטי קשר.
Issue #107757: חיפוש רגיל, בלי תוקף
ה-issue שהצית את הדיון הציבורי הוא #107757. לפי סיכום של StartupHub, המדווח ראה את האימייל שלו בכותרת User-Agent במהלך חיפושים ברשת, בגרסה 2.1.318 על darwin בתוך tmux. אין כאן תוקף מרוחק, אין קובץ זדוני ואין הזרקת פרומפט: רק בקשת חיפוש רגילה.
בשרשור ב-Hacker News תיאר הכותב User-Agent במבנה דומה ל-my-session-slug/1 <email> שנוסף בזמן חיפושים, וקישר זאת לגל של ספאם ופישינג שקיבל. הקישור הזה לספאם הוא טענה של משתמש יחיד, והיא לא אומתה באופן עצמאי.
דיווחים נוספים וההד הציבורי
לפי explainx, יש דיווחים נוספים באותו כיוון:
- Issue 102577 מ-15 באוקטובר 2026, בגרסה 2.1.300, עם הניסוח "Wikipedia got it in four search requests", כלומר ויקיפדיה קיבלה את האימייל בתוך ארבע בקשות חיפוש.
- תגובה ב-issue 81138, שלפיה הדליפה קרתה למרות הוראה מפורשת לא לשים את האימייל בכותרות.
- פוסט ויראלי ב-X מ-22 באוקטובר 2026, שצבר כ-28,000 צפיות בתוך כמה שעות.
השרשור ב-Hacker News עצמו צבר 15 נקודות ו-5 תגובות זמן קצר אחרי הפרסום. מדובר בהתעניינות ראשונית צנועה, ולא באירוע אבטחה רחב היקף שמעסיק את כל הקהילה.
איך הדליפה קורית: קונטקסט, מוסכמות User-Agent ומודל שמנסה לעזור
כדי להבין את הסיכון, צריך להבין שלא מדובר בבאג קלאסי של קוד ששולח שדה לא נכון. מדובר בשילוב של שלושה גורמים שכל אחד מהם הגיוני בפני עצמו.
האימייל כבר נמצא בקונטקסט
הגורם הראשון הוא החלטת עיצוב: Claude Code טוען את כתובת האימייל של החשבון המחובר לקונטקסט של המודל, ככל הנראה כדי לזהות את המשתמש. ברגע שמידע נמצא בקונטקסט, הוא זמין למודל כמו כל טקסט אחר, והמודל יכול להשתמש בו בכל פעולה שהוא מבצע, כולל בניית פקודות shell.
זה עיקרון בסיסי שכדאי להפנים בכל עבודה עם סוכנים: כל מה שנכנס לחלון הקונטקסט הוא חומר גלם פוטנציאלי לפלט. המדריך על הנדסת קונטקסט לסוכני AI מרחיב על הגישה שלפיה מה שלא צריך להיות בקונטקסט, לא צריך להיכנס אליו מלכתחילה.
מוסכמת "תזדהו בבקשה" של אתרים
הגורם השני הוא מוסכמה לגיטימית לחלוטין ברשת. אתרים רבים מבקשים מלקוחות אוטומטיים להזדהות. מדיניות ויקיפדיה, למשל, מבקשת מלקוחות סקריפטים לכלול כתובת אימייל ליצירת קשר בכותרת User-Agent, ו-Liquipedia מבקשת מלקוחות API פרטי קשר. המטרה מבחינת מפעילי האתרים פשוטה: אם בוט מעמיס על השרת, יש למי לפנות.
הוראה בפרומפט היא לא אכיפה
הגורם השלישי הוא אופי המודל. לפי אחד התורמים שצוטט ב-StartupHub, כשהמודל התבקש לחקור אתרים כמו ויקיפדיה, הוא קרא את המדיניות שלהם, זיהה שנדרש אימייל ליצירת קשר, מצא אימייל זמין בקונטקסט ובנה פקודת curl עם הכתובת. מבחינת המודל, זו התנהגות "מנומסת" שמכבדת את כללי האתר.
כך נראית, בקירוב, בקשה מהסוג שתואר בדיווחים (הדוגמה להמחשה בלבד, הכתובות בדויות):
curl -A "research-agent/1.0 (contact: dev@client-company.co.il)" \
"https://example.org/w/api.php?action=query&format=json"הלקח המרכזי: ההוראה בקונטקסט שאסרה על שליחת האימייל התחרתה בטקסט אחר, מדיניות האתר, והפסידה. זה דומה במהותו למה שקורה בהזרקת פרומפט עקיפה בסוכני קוד, עם הבדל חשוב אחד: כאן אין תוקף. טקסט ציבורי ותמים לחלוטין גרם לסוכן לפעול בניגוד להנחיה שקיבל.
דליפת האימייל ב-Claude Code: מה מאומת ומה לא
הדיון סביב הנושא סובל מערבוב בין עובדות מתועדות לבין אנקדוטות. הטבלה הבאה מסדרת את הטענות המרכזיות לפי רמת הביסוס שלהן במקורות הזמינים:
טענה | סטטוס | בסיס |
|---|---|---|
סוכן הכניס את אימייל המשתמש ל-User-Agent של curl | מתועד במקור ראשוני | |
האימייל נטען לקונטקסט הסשן, עם הוראה לא לשלוח אותו | מתועד במקור ראשוני | Issue #101659 |
הדליפה קרתה בחיפוש רגיל, בלי תוקף | מדווח, בעיקר דרך סיכום משני | |
הדליפה הובילה לספאם ופישינג | אנקדוטה של משתמש יחיד | |
התופעה נפוצה | שנוי במחלוקת | |
גם שם ואימייל מ-git דלפו במקרים אחרים | מדווח במקור משני בלבד | explainx |
אין מתג כיבוי רשמי, ובקשה לכך נסגרה כ-not planned | לא אומת ממקור ראשוני | explainx |
ב-harness חלופי בשם pi אין דליפה | דיווחי משתמשים בלבד | StartupHub |
כמה נפוצה התופעה?
כאן הנתונים סותרים. מצד אחד, יש כמה issues נפרדים בגרסאות שונות. מצד שני, לפי explainx, מפעיל אתר אחד בדק כ-10 מיליון שורות לוג ולא מצא אף מקרה. המסקנה של explainx: הטענה אמיתית אבל צרה יותר מהכותרת. היא דורשת שני תנאים בו זמנית, אתר שמבקש פרטי קשר ומודל שבוחר להיענות.
חשוב לזכור גם שחלק ניכר מהפרטים על #107757 מגיע מסיכומים משניים ולא מטקסט ה-issue עצמו, ושמספרי הגרסאות משתנים בין הדיווחים. אין בזה כדי לבטל את הבעיה, אבל זו סיבה טובה לא להסיק ממנה מסקנות גורפות, לא לכיוון של "כל המשתמשים נחשפו" ולא לכיוון של "אין כאן כלום".
מה המשמעות המעשית של אי הוודאות
מבחינה תפעולית, ההיקף המדויק פחות חשוב מהמנגנון. ברגע שידוע שהמודל מסוגל, בתנאים מסוימים, להעביר מידע מהקונטקסט לבקשה יוצאת בניגוד להנחיה, ההנחה הזהירה היא שזה יכול לקרות גם בתרחישים שלא תועדו עדיין. מכאן שהשאלה הנכונה היא לא "האם האימייל שלי דלף", אלא "מה יקרה אם הוא ידלוף, ואיך מצמצמים את הנזק".
התיקון של Anthropic: cc-plugin-privacy והמגבלות שלו
התגובה של Anthropic, לפי הכיסוי המשני, היא תוסף מובנה בשם cc-plugin-privacy. לפי StartupHub, התוסף מופעל כברירת מחדל מגרסה 2.1.317, ניתן להפעלה וכיבוי דרך /plugins, הקוד שלו זמין לעיון (source-available), והוא חוסם את ההחלפה באופן דטרמיניסטי.
מה התוסף עושה בפועל
לפי ה-README של המודול, התוסף מכיל hook יחיד מסוג tool.check. הוא מסרב לקריאות Bash, PowerShell או Monitor שמכילות את כתובת החשבון ובמקביל מגדירות User-Agent, למשל באמצעות:
curl -Awget -U--user-agent- וריאציות מקבילות ב-PowerShell
ההתאמה לא רגישה לאותיות גדולות וקטנות ומזהה גם קידוד percent-encoding. הסירוב מתבצע בשקט, בלי להציג למשתמש בקשת אישור. לפי תיאור המודול, הוא גם לא ניתן לעקיפה באמצעות כללי allow שמורים או באמצעות המסווג של auto-mode.
מה התוסף לא בודק
כאן מגיע החלק החשוב. ה-README עצמו מגדיר את המודול כ-"a courtesy, not a boundary", כלומר נימוס ולא גבול אבטחה. לפי אותו מסמך, התוסף אינו בודק:
- קריאות לכלים WebFetch ו-WebSearch
- כלים שמגיעים משרתי MCP
- הופעה של הכתובת בתוך URL
- הופעה בגוף הבקשה (body)
- שימוש ב-
curl -uאו בכותרתFrom: - ערכים שמחושבים בזמן ריצה, כמו
$(git config user.email) - משתנים, סקריפטים וקידודים אחרים
במילים אחרות, התוסף חוסם צורה אחת ספציפית של דליפה, זו שתועדה ב-issues. מודל שמחליט לשים את האימייל בפרמטר query, או סקריפט Python שבונה את הבקשה, יעקפו אותו בלי מאמץ.
מי יכול לכבות אותו
לפי ה-README, אפשר לכבות את המודול דרך /plugin disable או על ידי הגדרת "cc-plugin-privacy@builtin": false בהגדרות המשתמש, בדגל --settings או בהגדרות מנוהלות (managed settings). הגדרות ברמת המאגר (repository) לא יכולות לכבות אותו, ככל הנראה כדי שפרויקט שנפתח לא יוכל לנטרל את ההגנה. עם זאת, קיים מתג בצד השרת, ו-hook של תוסף מותקן אחר עשוי לגבור על הסירוב.
פלסטר או פתרון?
לפי StartupHub, משתמש בשם francescor דיווח שבגרסה 2.1.318 הוא לא רואה את התוסף ב-/plugins בכלל. מגיבים אחרים כינו את התיקון "bandaid", כי האימייל עדיין נטען לקונטקסט כברירת מחדל. הביקורת הזו מוצדקת מבחינה עקרונית: התוסף מטפל בסימפטום, לא בהחלטת העיצוב שגורמת לו. הפרטיות כאן היא מעקה בטיחות, ולא ערובה מובנית.
למה כיבוי טלמטריה לא עוצר דליפת מידע מהסוכן
תגובה נפוצה לכל חשש פרטיות היא לחפש את דגל ה-telemetry ולכבות אותו. במקרה הזה, זה לא מספיק, ולפעמים זה גם מטעה.
מה הדגלים המוכרים באמת עושים
לפי Voibe, המשתנה CLAUDE_CODE_DISABLE_NONESSENTIAL_TRAFFIC=1 מכבה ערוצים אופציונליים: עדכונים אוטומטיים, טלמטריה, דיווחי שגיאות, משוב וסקרים. אלה כולם ערוצים שמובילים לשרתים של Anthropic. אין במקורות אינדיקציה שהם שולטים במה שהסוכן מכניס לבקשות יוצאות לאתרי צד שלישי.
בנוסף, לפי Mark Ghuneim, WebFetch שולח את שם המארח (hostname, לא את ה-URL המלא ולא את התוכן) ל-api.anthropic.com לבדיקת בטיחות, והבדיקה הזו לא מושפעת מדגל התעבורה הלא חיונית. חסימה שלה ברמת הרשת שוברת את WebFetch, אלא אם מגדירים skipWebFetchPreflight: true.
מי שעובד עם אפליקציית הדסקטופ, הסביבה שבה תועד issue #101659, יכול להיעזר גם בתיעוד הרשמי על טלמטריה ותעבורה יוצאת ב-Claude Desktop. כדאי לקרוא אותו לפני שמגדירים חוקי חומת אש, כדי להבחין בין תעבורה שנדרשת לתפקוד הכלי לבין ערוצים שאפשר לחסום.
השוואת גישות ההגנה
גישה | מה היא מכסה | מה היא לא מכסה |
|---|---|---|
האימייל בכותרת User-Agent בפקודות Bash, PowerShell ו-Monitor, כולל percent-encoding | WebFetch, WebSearch, MCP, URL, body, From:, ערכים מחושבים | |
ערוצים אופציונליים לשרתי Anthropic | בקשות שהסוכן בונה לאתרים חיצוניים, בדיקת ה-hostname של WebFetch | |
החלפת ה-User-Agent של axios ב-WebFetch כדי לעקוף שגיאות 403 ב-Wikimedia | נועד לגישה ולא לפרטיות; עורך את cli.js, רק בהתקנת npm על Linux/macOS, וצפוי להישבר בעדכונים |
הגדרות פרטיות נוספות שכדאי להכיר
גם אם הן לא קשורות ישירות לדליפת האימייל, יש הגדרות שמשפיעות על חשיפת המידע הכוללת. לפי Voibe:
- אימון על נתונים: בתוכניות צרכניות, מי שמאשר שימוש בנתונים לאימון מקבל תקופת שמירה של 5 שנים, לעומת 30 יום למי שמסרב.
- cleanupPeriodDays: ברירת המחדל היא 30 יום והמינימום הוא יום אחד.
- claude project purge: פקודה למחיקת נתוני פרויקט, זמינה מגרסת CLI 2.1.124 ומעלה.
צ'קליסט מעשי: הגדרות הפרטיות ב-Claude Code
מכיוון שאף שכבה בודדת לא סוגרת את הבעיה, הגישה הנכונה היא הגנה שכבתית. הצ'קליסט הבא מתחיל בצעדים הזולים ביותר ומתקדם לשכבות עמוקות יותר.
1. עדכון ובדיקה שהתוסף פעיל
הצעד הראשון הוא לעדכן את Claude Code לגרסה עדכנית ולוודא שהתוסף אכן קיים ופעיל:
- להריץ
/pluginsולחפש את cc-plugin-privacy ברשימה. - לבדוק שבהגדרות
enabledPluginsלא מופיע"cc-plugin-privacy@builtin": false, לא בהגדרות המשתמש ולא בהגדרות מנוהלות. - אם התוסף לא מופיע, כמו במקרה של המשתמש שתואר בסעיף הקודם, להתייחס לזה כאילו אין הגנה ולהישען על השכבות הבאות.
2. settings.json: נעילה ברמת המשתמש והארגון
הדוגמה הבאה היא להמחשה בלבד. היא מרכזת בקובץ אחד הגדרות שהוזכרו במקורות שונים, ואינה קובץ רשמי שנבדק מול גרסה מסוימת. בפרט, יש לוודא מול התיעוד הרשמי של הגרסה שבשימוש שבלוק env נתמך בקובץ ההגדרות באופן הזה, ושתחביר enabledPlugins תואם את מה שמתואר ב-README של המודול:
{
"enabledPlugins": {
"cc-plugin-privacy@builtin": true
},
"permissions": {
"deny": [
"Read(./.env)",
"Read(~/.ssh/**)",
"Read(~/.aws/**)"
]
},
"env": {
"CLAUDE_CODE_DISABLE_NONESSENTIAL_TRAFFIC": "1"
},
"cleanupPeriodDays": 7
}בארגונים וסוכנויות, עדיף לשים את ההגדרות האלה ב-managed settings, כך שמפתח בודד לא יכבה אותן בטעות. כזכור, לפי ה-README הגדרות ברמת המאגר לא יכולות לכבות את תוסף הפרטיות, אבל הגדרות משתמש כן. וגם כאן חשוב לזכור: דגל התעבורה הלא חיונית לא נוגע בבקשות שהסוכן שולח לאתרים חיצוניים, ולכן הוא חלק מהיגיינה כללית ולא פתרון לדליפת האימייל.
3. כלל מפורש ב-CLAUDE.md
StartupHub ממליץ לקבע ב-CLAUDE.md אילו כתובות מותרות בכותרות User-Agent, ולהגביל אותן לדומיינים מאושרים. דוגמה לניסוח:
## מדיניות זהות בבקשות רשת
- אסור לכלול את כתובת האימייל של המשתמש, או כל כתובת אישית או של לקוח, ב-User-Agent, ב-URL, בכותרות או בגוף בקשה.
- כשאתר מבקש פרטי קשר לבוטים, יש להשתמש רק ב: agent-contact@example-agency.co.il
- אם אתר דורש זהות אחרת, יש לעצור ולשאול את המשתמש לפני שליחת הבקשה.חשוב להבין את המגבלה: זו עדיין הוראה בטקסט, ממש כמו ההוראה שכבר קיימת בקונטקסט ונכשלה. לפי explainx, בתגובה ב-issue 81138 הדליפה קרתה למרות הנחיה מפורשת. היתרון של כלל ב-CLAUDE.md הוא שהוא נותן למודל חלופה לגיטימית לשימוש, כתובת ייעודית, במקום רק איסור. זה עשוי להקטין את הסיכוי שהמודל "יאלתר", אבל לא מבטל אותו.
4. חסימת קריאה של קבצים רגישים
לפי מדריך ב-note.com, כללי deny כמו Read(./.env), Read(~/.ssh/**) ו-Read(~/.aws/**) חוסמים את Claude Code מקריאת קבצים רגישים. זה לא קשור ישירות לאימייל של החשבון, אבל זה עונה על אותה שאלה רחבה: מה הסוכן יכול לדעת, ולכן מה הוא יכול להוציא החוצה. כדאי לשקול גם את ~/.gitconfig, לאור הדיווחים על דליפת שם ואימייל מ-git.
מי שרוצה להחמיר עוד יכול לשקול כללי deny לפקודות רשת כמו curl ו-wget, ולאפשר אותן רק באישור ידני. המחיר הוא חיכוך בעבודה היומיומית, ולכן זה מתאים בעיקר לפרויקטים רגישים במיוחד.
5. צמצום שמירת ההיסטוריה
הגדרה נמוכה של cleanupPeriodDays ושימוש ב-claude project purge אחרי סיום פרויקט של לקוח מצמצמים את כמות המידע שנשארת על המכונה. כאמור, ברירת המחדל היא 30 יום והמינימום הוא יום אחד, והפקודה זמינה מגרסת CLI 2.1.124.
אבטחת סוכני קוד AI ברמת הרשת והזהות
הגדרות בתוך הכלי הן שכבה אחת. השכבות החזקות יותר נמצאות מחוץ לכלי: ברשת ובזהות שבה הסוכן משתמש.
בקרת תעבורה יוצאת (egress)
בין ההמלצות של StartupHub מופיעה גם האפשרות לשים חומת אש על התעבורה של הסוכן. בפועל יש כמה רמות יישום:
- פרוקסי יוצא עם לוגים: העברת התעבורה של הסוכן דרך פרוקסי שרושם כותרות, כדי שאפשר יהיה לבדוק בדיעבד מה נשלח ולאן.
- רשימת דומיינים מותרים (allowlist): הרצת הסוכן בסביבה מבודדת, כמו קונטיינר או מכונה וירטואלית, שבה מותרת גישה רק לדומיינים הנדרשים לעבודה.
- סינון תוכן יוצא: כלל בפרוקסי שחוסם או מתריע על כל בקשה יוצאת שמכילה את כתובת האימייל, בכל שדה, לא רק ב-User-Agent. זו שכבה שמכסה בדיוק את מה שהתוסף לא בודק.
נקודה טכנית אחת: מי שחוסם את api.anthropic.com לבקשות WebFetch ישבור את הכלי, כי לפי Ghuneim נדרשת בדיקת hostname מקדימה, אלא אם מוגדר skipWebFetchPreflight: true.
חלופה: harness אחר
באותה רשימת המלצות מוזכרת גם אפשרות להשתמש ב-harness חלופי בשם pi, שבו לפי משתמשים לא נצפתה דליפה. חשוב להדגיש שמדובר בדיווחי משתמשים בלבד, בלי בדיקה שיטתית או אישור ממקור ראשוני. מעבר לכלי אחר מחליף גם את מודל ההרשאות, את מנגנוני העדכון ואת משטח החשיפה, ולכן כדאי לבחון אותו בזהירות ולא כפתרון קסם.
בדיקה עצמית: הצעה עריכתית
הבדיקה הבאה אינה מופיעה במקורות, והיא הצעה עריכתית בלבד לצורך המחשה. אפשר לבדוק מה הסוכן שולח באמצעות מאזין מקומי. מריצים בטרמינל אחד:
# מאזין מקומי שמדפיס כל בקשה שמגיעה אליו, כולל כותרות
nc -l 8080ובסשן של Claude Code מבקשים מהסוכן לשלוף מידע מ-http://localhost:8080. בטרמינל של המאזין יופיעו הכותרות במלואן, ואפשר לראות אם האימייל מופיע בהן.
חשוב להבין את גבולות הבדיקה. לפי הדיווחים, הסוכן מוסיף פרטי קשר בעיקר כשהדף או מדיניות האתר מבקשים זאת, ומאזין ריק לא מבקש דבר. לכן תוצאה שלילית מוכיחה מעט מאוד: היא לא אומרת שהסוכן לא ישלח את הכתובת לאתר שמבקש פרטי קשר, וגם התנהגות המודל אינה דטרמיניסטית. הבדיקה שימושית בעיקר כדי לראות איך נראית בקשה יוצאת וכדי לוודא שפרוקסי או לוגים שהוגדרו אכן קולטים כותרות.
זהות ייעודית לסוכן
השכבה החזקה ביותר היא לוודא שהכתובת שבקונטקסט אינה כתובת שאכפת לכם שתדלוף. בין ההמלצות שמסוכמות ב-StartupHub מופיע שימוש בזהות ייעודית או no-reply לסשנים של הסוכן. אם האימייל של החשבון הוא תיבה ייעודית לעבודה עם סוכנים, ולא הכתובת האישית או הכתובת בדומיין של לקוח, גם דליפה מוצלחת חושפת מעט מאוד. היתרון של הגישה הזו הוא שהיא עובדת ללא תלות בתיקון כלשהו ש-Anthropic תשחרר.
היגיינת מידע של לקוחות בסוכנויות ישראליות
בסוכנויות ובקרב פרילנסרים בישראל נפוץ להתחבר לכלי AI עם כתובת אישית, או לחלופין עם כתובת שהלקוח הנפיק בדומיין שלו, ולעבוד באותו חשבון על מחקר עבור כמה לקוחות. בתרחיש כזה, דליפה ל-User-Agent יכולה לקשר את זהות הלקוח לאתרים שנסרקו במסגרת המחקר, ולחשוף קשר עסקי שהלקוח העדיף להשאיר חסוי. מעבר לסיכון הספאם, זה עלול לעורר שאלות מול התחייבויות סודיות בהסכמים.
בישראל, חוק הגנת הפרטיות הוא המסגרת המרכזית שבה נבחנות שאלות של טיפול במידע אישי. המקורות שעליהם נשען המאמר אינם מנתחים את האירוע מול החוק, ולכן אין כאן קביעה משפטית לגבי חובות או אחריות. עם זאת, סוכנות שעובדת עם סוכני AI על מידע של לקוחות יכולה להיעזר בכמה שאלות מנחות:
- האם כתובת המשמשת להתחברות שייכת לעובד של הלקוח, ולכן היא מידע אישי של אדם שאינו צד ישיר להתקשרות?
- האם הסכם הסודיות מול הלקוח מתייחס לחשיפת זהות הלקוח מול צדדים שלישיים, גם בשוגג?
- מי בסוכנות אחראי לתעד אירוע חשוד, ובאיזה שלב מעדכנים את הלקוח?
- האם קיים נוהל כתוב לשימוש בכלי AI, שמגדיר באילו חשבונות וזהויות מותר לעבוד?
שאלות כאלה מצריכות בדיקה עם עורך דין שמתמחה בדיני פרטיות, במיוחד כשמדובר בלקוחות רגישים. הטקסט כאן נועד לחדד את השאלות ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
כמה כללי עבודה שמצמצמים את החשיפה בפועל:
- חשבון נפרד לכל לקוח רגיש, או לפחות חשבון סוכנות ייעודי שאינו מכיל שם או דומיין של לקוח.
- כתובת no-reply או תיבת "agent" ייעודית בדומיין של הסוכנות, שאינה משמשת לשום דבר אחר, כך שאם היא מתחילה לקבל ספאם, ברור מאיפה הוא הגיע.
- הפרדת git config לפי פרויקט, כדי ששם ואימייל אישיים לא יהיו זמינים לסוכן בפרויקטים של לקוחות.
- מחיקת נתוני פרויקט בסיום ההתקשרות, באמצעות
claude project purge. - מודעות לפישינג: אם כתובת דלפה, היא עשויה לשמש לקמפיינים ממוקדים. המדריך על הודעות פישינג שמכוונות למפתחים מציג דפוסים מוכרים.
כדאי לזכור שסוכן קוד הוא משטח חשיפה רחב יותר מדליפת אימייל. מקרים כמו תוסף זדוני שהתחזה ל-Claude Code והתקין דלת אחורית SSH ממחישים שגם ההתקנה עצמה דורשת בדיקה.
שאלות נפוצות
האם דליפת האימייל ב-Claude Code אמיתית?
כן, אבל בהיקף שאינו ברור. כמה issues ב-GitHub מתעדים סוכנים שהכניסו את אימייל המשתמש לכותרות User-Agent, כשהמפורט שבהם הוא #101659. מנגד, לפי explainx, מפעיל אתר אחד לא מצא אף מקרה בכ-10 מיליון שורות לוג. התופעה מתרחשת בעיקר כשאתר מבקש פרטי קשר והמודל בוחר להיענות.
למה לסוכן בכלל יש את האימייל של המשתמש?
לפי issue #101659, Claude Code מוסיף את כתובת האימייל של המשתמש המחובר לקונטקסט של הסשן. המודל משתמש בה כפרטי קשר כשאתר מבקש זאת, למרות הנחיה בקונטקסט שאוסרת עליו לעשות זאת.
האם Anthropic תיקנה את הבעיה?
באופן חלקי. לפי StartupHub, התוסף המובנה cc-plugin-privacy מופעל כברירת מחדל מגרסה 2.1.317. ה-README שלו מבהיר שהוא מכסה צורה אחת בלבד של דליפה, ולפי המבקרים האימייל עדיין נמצא בקונטקסט.
האם כיבוי טלמטריה עוצר את הדליפה?
אין ראיה לכך. לפי Ghuneim ו-Voibe, דגלי הטלמטריה שולטים בתעבורה לשרתי Anthropic, לא בבקשות שהסוכן בונה לאתרי צד שלישי.
איך בודקים שתוסף הפרטיות פעיל?
מעדכנים את Claude Code, מריצים /plugins ומחפשים את cc-plugin-privacy. בנוסף מוודאים ש-"cc-plugin-privacy@builtin" אינו מוגדר כ-false תחת enabledPlugins, לפי ה-README. אם התוסף לא מופיע ברשימה, יש להניח שאין הגנה.
מה עוד מפחית את החשיפה?
כלל ב-CLAUDE.md שמגביל את פרטי הקשר המותרים, חומת אש או פרוקסי על התעבורה היוצאת של הסוכן, רישום כותרות יוצאות, ושימוש בזהות ייעודית או no-reply לסשנים של הסוכן, בהתאם להמלצות שמסוכמות ב-StartupHub.
סיכום
פרשת דליפת האימייל ב-Claude Code היא שיעור מרוכז בפרטיות בכלי קוד AI. אין כאן תוקף מתוחכם ואין חולשה קלאסית: יש מידע אישי שנטען לקונטקסט, מוסכמה לגיטימית של אתרים שמבקשים מבוטים להזדהות, ומודל שמנסה להיות מנומס ופועל בניגוד להנחיה שקיבל. השילוב הזה הופך הוראה בפרומפט להמלצה ולא לגבול.
במקביל, חשוב לשמור על פרופורציה. הדיווחים אמיתיים ומתועדים, אבל התופעה תלויה בתנאים ספציפיים, והיקפה שנוי במחלוקת. מפעיל אתר אחד לא מצא אף מקרה בכ-10 מיליון שורות לוג, והקישור לספאם נשען על עדות של משתמש יחיד.
התיקון של Anthropic, cc-plugin-privacy, הוא צעד בכיוון הנכון אבל צר בהגדרה עצמית. הוא חוסם את התבנית שתועדה, ומשאיר פתוחים את WebFetch, MCP, פרמטרים ב-URL, גוף בקשות וערכים מחושבים. דגלי הטלמטריה המוכרים בכלל לא נוגעים בבעיה. מכאן שהגנה אמיתית דורשת שכבות: תוסף פעיל, כללים ב-CLAUDE.md, הגבלות הרשאות, בקרת תעבורה יוצאת, ומעל הכל זהות ייעודית שהדליפה שלה לא מזיקה.
בהמשך כדאי לעקוב אחרי כמה שאלות פתוחות:
- האם Anthropic תפסיק לטעון את האימייל לקונטקסט כברירת מחדל, או תציע מתג רשמי לכך.
- האם הכיסוי של תוסף הפרטיות יורחב ל-WebFetch, WebSearch וכלי MCP.
- האם התוסף אכן מגיע בכל הגרסאות, לאור הדיווח שלא הופיע בגרסה 2.1.318.
- האם יתפרסמו נתונים שיכריעו את המחלוקת על היקף התופעה.
עד שהשאלות האלה ייסגרו, ההנחה הבטוחה היא שכל מה שנמצא בקונטקסט של סוכן עלול לצאת החוצה, ולתכנן את הזהות ואת הרשת בהתאם.
מקורות
- Subagent sent the user's email from session context in a User-Agent header · Issue #101659
- claude-code/mods/privacy (cc-plugin-privacy README)
- Claude Code sent your email in User-Agent | StartupHub.ai
- Claude Code Can Leak Your Email to Websites | explainx.ai
- Claude Code sends your email address to websites | Hacker News
- Claude Code Privacy Settings | Voibe
- Disabling Telemetry in Claude Code - Mark Ghuneim
- Making Claude Code as secure as possible (note.com)
- claude-code-ua-patcher (GitHub)
- Telemetry and egress - Claude.ai Documentation






